Adi Ben-Nun is a GIS specialist who takes a wide view of the whole system.
He is the technical manager of the GIS center at the Hebrew University where he teaches, and supports research projects.
In the private sector he has served as a CTO in several startups mainly focused on Spatial Big Data applications.
מרצה בקורסים:
40834 סדנא בממ"ג רסטרי
49800 gis בשירות התכנון
40393 סדנא בגיאואינפורמטיקה
חתן פרס ישראל לשנת 1999 לחקר הגאוגרפיה וארץ ישראל.
יהושע בן אריה, חוקר תולדות ירושלים והארץ, ראה את עצמו "בן הארץ הזאת" כפי שקרא לספרו האחרון. הוא היה חוקר מובהק של ארץ ישראל, מורה מסור לתלמידיו הרבים, מנהיג אקדמי באוניברסיטה העברית ופעיל במעשה הציבורי.
הוא נולד בשנת 1928 בפתח תקוה, נכד למייסדי המושבה. הוא החל את לימודיו באוניברסיטה העברית בהיסטוריה ובארכיאולוגיה ומרגע שהתוודע לפרופ' דוד עמירן נכבש ללימודי הגיאוגרפיה והיה נציג מובהק של דור התלמידים הראשון שהפכו למלומדים ומורים במחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית.
הוא השלים את לימודי המוסמך על חבל לכיש בהדרכת פרופ' דוד עמירן ואת לימודי הדוקטורט על עמק הירדן התיכון (בקעת כנרות) בהדרכת פרופ' יצחק שטנר. לאחר סיום הדוקטורט השתלם באנגליה בגיאוגרפיה היסטורית בהדרכתו של סר קליפורד דארבי וכששב למחלקה לגיאוגרפיה הוא יסד את הגיאוגרפיה ההיסטורית כתת-דיסציפלינה בגיאוגרפיה הישראלית. כמנהיג אקדמי ביסס יהושע בן אריה את המחקר וההוראה בגיאוגרפיה היסטורית, העמיד דורות של תלמידים והדריך מספר ניכר של תלמידי מ"א ודוקטורט שרבים מהם היו בעצמם מורים וחוקרים באוניברסיטאות ובמכללות בישראל. הוא היה לתלמידיו לא רק מדריך אקדמי אלא גם חונך אישי קרוב ודמות משפיעה בהמשך דרכם.
כחוקר הוא מחברם של למעלה ממאה ושלושים מאמרים ושל כעשרים ספרים ולצידם השתתף בעריכתם של ספרים רבים נוספים.
יהושע בן אריה לא הסתפק בעבודה האקדמית ושימש כדיקן הפקולטה למדעי הרוח בשנים 1981 - 1985 וכרקטור האוניברסיטה העברית בשנים 1993 - 1997. היה פעיל במוסדות רבים, סייע להקמת המחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה ושימש כראש המכון לחקר ארץ ישראל ויישובה ביד בן צבי וכחבר הוועד המנהל של יד בן צבי במשך שנים רבות. בכל מקום בו היה פעיל הוא השרה את רוחו הטובה ואת נועם הליכותיו.
יהי זכרו ברוך.
חתן פרס ישראל לשנת 1995 בגאוגרפיה.
דב ניר נולד בשנת 1922 בכפר אוקוליצ'נו השוכן לרגלי הרי הטטרה, בצפון - מרכז סלובקיה. עלה ארצה בעליית הנוער בשנת 1939.
בשנת 1950 החל את לימודיו במחזור הראשון של תלמידי המחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית שזה עתה הוקמה, היה מראשוני הבוגרים וממקבלי תואר דוקטור במחלקה לגאוגרפיה שהפכו להיות המורים והחוקרים בה.
מחקריו עסקו בגאומורפולוגיה של ארץ ישראל ובגאוגרפיה רגיונלית. מבין אזורי הארץ , הקדיש תשומת לב רבה לבקעת בית שאן, אותה חקר במהלך הדוקטורט שלו, בשנת 1959 ואליה חזר מאוחר יותר ב – 1989 בספר נוסף. דב הקדיש עבודה רבה לגאוגרפיה רגיונלית של אזורים וארצות שונות בעולם ועל כך מעידים ספריו בסדרת ספרי ה"נופים" שכתב על צרפת, ספרד,ישראל ויפן. דב השקיע הרבה מאד בקשר בין הגאוגרפיה והחינוך וכתב ספרי לימוד לבתי הספר, מהם שהפכו לנכסי צאן ברזל של הגאוגרפיה בישראל. בשל תרומתו זו הוענק לו בשנת 1995פרס ישראל לחקר הגאוגרפיה של ארץ ישראל.
בין ספרי המחקר שפרסם "גאומורפולוגיה של א"י ", "פאתי מדבר, האדם בסובב הצחיח למחצה", "האדם כגורם גאומורפולוגי, מבוא לגאומורפולוגיה אנושית" ,"שיטות מחקר בגאוגרפיה רגיונלית",
”Region as a Socio-Environmental System: An Introduction to a Systematic Regional Geography”.
ביום חמישי י"ג בחשון התשע"ב (10.11.2011) הלך לעולמו פרופ' אמריטוס דב ניר והוא קרוב לגיל 90 שנה. יהי זכרו ברוך.
משפחתו של פרופ' דב ניר ז"ל החליטה להנציח את זכרו על ידי מתן פרס שנתי בסך 1000$ לעבודת גמר מצטיינת לתואר שני. תלמידי המחלקה בכלל ותלמידיה לתארים מתקדמים בפרט היו קרובים מאוד ללבו של פרופ' ניר. משום כך השילוב בין טיפוח המצוינות האקדמית במחלקה לבין התמיכה בתלמידים מתקדמים משקף היטב את מורשתו.
חתן פרס ישראל לשנת 1977 בגאוגרפיה.
נולד בברלין. למד גאוגרפיה באוניברסיטאות פרייבורג ופרנקפורט. לאחר מכן עבר לאוניברסיטת ברלין, ממנה יצא להרי אורל ברוסיה לסקר גיאומורפולוגי, ובסיום מחקרו החליט לעבור לשווייץ, עקב עליית הנאצים לשלטון. באוניברסיטת ברן סיים דוקטורט על נהרות באיטליה. בשנת 1935 עלה לארץ ישראל.
ריכב (בוני) רובין הוא פרופ' מן המניין במחלקה לגיאוגרפיה. הוא למד גיאוגרפיה וארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית והתמחה בגיאוגרפיה היסטורית (קיבל את הדוקטורט בשנת 1986).
חתן פרס ישראל לשנת 1999 בגאוגרפיה.
נולד בחיפה ובגיל צעיר עבר לתל אביב. לצה"ל התגייס במסגרת עתודה אקדמית וסיים בהצטיינות את לימודיו בגאוגרפיה ובהיסטוריה מהאוניברסיטה העברית בירושלים. במסגרת שירותו הצבאי עסק במיפוי באמצעות תצלומי אוויר.
בחודש מרץ 2013 הלך לעולמו פרופ' דוד שרון ז"ל, שהיה מראשוני המרצים של המחלקה לגאוגרפיה ופעל במסגרתה במשך שנים רבות.
פרופ' דוד שרון ז"ל, מראשוני המרצים במחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית, ואחד מעמודי התווך של תחום הגאוגרפיה הפיסית בארץ. הוא הוביל תכניות לימודים חדשניות, אשר שילבו באופן ייחודי בין תחומי האקלים, הגאולוגיה והגאוגרפיה – במיוחד באזורים מדבריים ובאזורים הגובלים במדבר.
פרופ' שרון שימש בשורה אורכה של תפקידים למשל כחבר בוועדת השמות הממשלתית במשרד ראש הממשלה, חבר בוועדה למדעים סביבתיים באקדמיה הלאומית למדעים, חבר בהנהלת החטיבה להידרולוגיה בחברה הישראלית לגאופיזיקה וגאודזיה, ויו"ר הוועדה הישראלית להידרולוגיה במועצה הלאומית למחקר ופיתוח. בנוסף לכך שימש כחבר בוועדות מחקר בשירות המטאורולוגי ובמשרד התחבורה.
להלן דברים שכתב לזכרו פרופ' אהרון יאיר: "אנו נפרדים היום מעמית יקר אותו אנו מלווים שנים רבות. פרופ' דוד שרון נמנה על צוות ההקמה של המחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית: "יחד עם פרופ' אשר שיק ז"ל היה דוד שותף פעיל בהנהגת תכנית לימוד חדשה במחלקה לגאוגרפיה. תכנית הקרויה גג"ק; המייצגת שילוב ייחודי של גאוגרפיה, גאולוגיה וקלימטולוגיה. חלק מתלמידי המגמה מצויים כאן אתנו ובאו לחלוק לו כבוד אחרון. דוד מסמל עבורנו את המעבר החד מגאוגרפיה רגיונלית, תיאורית בעיקרה, שהייתה מקובלת עד סוף מלחמת העולם השנייה, לגאוגרפיה פיסית ניסויית-כמותית שהחלה להתפתח ברחבי העולם המערבי לאחר מכן..." להמשך קריאה >>
להלן דברים שכתב לזכרו פרופ' אורי דיין: "כעמית, ידיד וממשיך דרכו, אתווה מספר קווים לדמותו הן באשר לתרומתו המדעית והן באשר לסגולותיו האישיות. דוד היה איש סימפטי שאהב להתרועע עם סביבתו הקרובה, אך לא חסך את שבטו הביקורתי כלפי עמיתים אשר קידמו את מחקריהם בשיטות שלדעתו, לא תאמו את אופי המחקר ומטרותיו. דוד היה קפדן ודקדקן, כפי שנדרש ממדען בעל שם אשר פרק ניכר מחייו האקדמיים עסק בניתוח תצפיות שדה להבנת תהליכים טבעיים מורכבים..." להמשך קריאה >>
בנוסף, המחקר עוסק בדרכים חדשניות ליישם ידע וטכנולוגיות ולהעריך את השפעתם בכדי לשפר את החוסן ויכולת ההסתגלות של קהילות ברחבי העולם. לב הפרויקט הוא מחקר השדה, המתבצע בטנזניה, בקהילות כפריות מרוחקות, שבהן אין נגישות וזמינות לתשתיות ממשלתיות. כחלק מעבודת השטח הוא מפתח דרכים חדשניות לאמידת מצב הביטחון של קהילות אלו, תחת התערבויות טכנולוגיות ויישום ידע חדש, במטרה לשפר את חוסנן ואת יכולת ההסתגלות שלהן, וכן של קהילות דומות ברחבי העולם.
