יהושע בן אריה, חוקר תולדות ירושלים והארץ, ראה את עצמו "בן הארץ הזאת" כפי שקרא לספרו האחרון. הוא היה חוקר מובהק של ארץ ישראל, מורה מסור לתלמידיו הרבים, מנהיג אקדמי באוניברסיטה העברית ופעיל במעשה הציבורי.

הוא נולד בשנת 1928 בפתח תקוה, נכד למייסדי המושבה. הוא החל את לימודיו באוניברסיטה העברית בהיסטוריה ובארכיאולוגיה ומרגע שהתוודע לפרופ' דוד עמירן נכבש ללימודי הגיאוגרפיה והיה נציג מובהק של דור התלמידים הראשון שהפכו למלומדים ומורים במחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית.

הוא השלים את לימודי המוסמך על חבל לכיש בהדרכת פרופ' דוד עמירן ואת לימודי הדוקטורט על עמק הירדן התיכון (בקעת כנרות) בהדרכת פרופ' יצחק שטנר. לאחר סיום הדוקטורט השתלם באנגליה בגיאוגרפיה היסטורית בהדרכתו של סר קליפורד דארבי וכששב למחלקה לגיאוגרפיה הוא יסד את הגיאוגרפיה ההיסטורית כתת-דיסציפלינה בגיאוגרפיה הישראלית. כמנהיג אקדמי ביסס יהושע בן אריה את המחקר וההוראה בגיאוגרפיה היסטורית, העמיד דורות של תלמידים והדריך מספר ניכר של תלמידי מ"א ודוקטורט שרבים מהם היו בעצמם מורים וחוקרים באוניברסיטאות ובמכללות בישראל. הוא היה לתלמידיו לא רק מדריך אקדמי אלא גם חונך אישי קרוב ודמות משפיעה בהמשך דרכם.

כחוקר הוא מחברם של למעלה ממאה ושלושים מאמרים ושל כעשרים ספרים ולצידם השתתף בעריכתם של ספרים רבים נוספים.

יהושע בן אריה לא הסתפק בעבודה האקדמית ושימש כדיקן הפקולטה למדעי הרוח בשנים 1981 - 1985 וכרקטור האוניברסיטה העברית בשנים 1993 - 1997. היה פעיל במוסדות רבים, סייע להקמת המחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה ושימש כראש המכון לחקר ארץ ישראל ויישובה ביד בן צבי וכחבר הוועד המנהל של יד בן צבי במשך שנים רבות. בכל מקום בו היה פעיל הוא השרה את רוחו הטובה ואת נועם הליכותיו.

יהי זכרו ברוך.