פרופ' דוד עמירן (קלנר) (1910-2003) היה גאוגרף וחוקר ארץ ישראל.
פרופ' עמירן ז"ל נחשב לאבי הגאוגרפיה המודרנית בישראל.

הוא הקים ב- 1949 את המחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים (המחלקה לגאוגרפיה הראשונה בארץ) ועמד שנים רבות בראשה.
פרופ' עמירן היה פעיל בתוך מוסדות האוניברסיטה העברית ובין השאר כיהן כסגן נשיא האוניברסיטה.
אך גם מחוץ לכותלי האוניברסיטה היה פעיל מאוד, כך ניהל את המכון לחקר הנגב, המועצה המדעית שליד משרד ראש הממשלה וכן יזם והקים את "מכון ירושלים לחקר ישראל".
על כל היוזמות הללו ועל תרומתו למדע הגאוגרפיה בישראל, זכה בשנת 1977 בפרס ישראל.
פרופ' עמירן הרבה לחקור ולפרסם בתחומים השונים של הגאוגרפיה, החל מגאומורפולוגיה, כרטוגרפיה, אקלים, גאוגרפיה אזורית (חבלית) ועירונית, וכלה בגאוגרפיה סביבתית. אחד הפרויקטים החשובים שהוביל וערך היה אטלס ישראל שהינו גולת הכותרת של הסינתזה המחקרית של דוד עמירן.

חקר המדבר הינו נושא מרכזי בעבודתו המדעית וכשליש מכלל הפרסומים של פרופ' עמירן עוסקים בחקר של אזורים צחיחים בדרך של ניצול היתרונות האקלימיים המיוחדים לאזורים אלה.
פרופ' עמירן העמיד תלמידים הרבה – רבים מהם היו פרופסורים לגאוגרפיה באוניברסיטאות השונות בארץ. היה נשוי לרות עמירן, ארכיאולוגית וחוקרת ארץ ישראל בזכות עצמה, שאף זכתה בפרס ישראל לשנת 1982.

קרן המחקר ע"ש דוד עמירן תעניק, מידי שנה, מלגות לתלמידי מחקר מצטיינים בגאוגרפיה בשלבים הבאים:
1) תלמידים לתואר שני במסלול המחקרי
2) תלמידים לתואר שלישי
ועדה בת 5-6 חברים ממורי המחלקה לגאוגרפיה, בראשות ראש המחלקה, המיצגים את תחומי המחקר השונים במחלקה, תקבע בכל שנה את הזוכים במלגות.

נולד בחיפה ובגיל צעיר עבר לתל אביב. לצה"ל התגייס במסגרת עתודה אקדמית וסיים בהצטיינות את לימודיו בגאוגרפיה ובהיסטוריה מהאוניברסיטה העברית בירושלים. במסגרת שירותו הצבאי עסק במיפוי באמצעות תצלומי אוויר.

לאחר מכן התמסר ללימודיו האקדמיים וכתב עבודת דוקטורט על מרכז העסקים הראשי של תל אביב. פרופ' שחר הצטרף לסגל המחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית. הוא גם ייסד וניהל את המכון ללימודים עירוניים ואזוריים באוניברסיטה. פרופ' שחר עמד בראש מערכות "אטלס ישראל" ו"אטלס כרטא", שימש יו"ר ועדת מקצוע הגאוגרפיה במשרד החינוך והתרבות, עמד בראש הוועדה הלאומית הישראלית לגאוגרפיה ושימש כנשיא האגודה הגאוגרפית הישראלית. נוסף על כך, היה שותף לצוותי תכנון רבים מטעם ממשלת ישראל ובשנות חייו האחרונות לקח חלק מרכזי בתכנון תוכנית מתאר ארצית מספר 35.
פרופ' שחר נחשב למייסד המחקר הגאוגרפי עירוני בישראל, והעמיד דור של תלמידים ממשיכי דרכו ברחבי האקדמיה הישראלית.

פרנסיס גונטר, שנולדה בטקסס, הייתה סופרת ועיתונאית, אשר שמשה כעיתונאית זרה בישראל, והיתה ציונית מובהקת. היא התיידדה עם  מנהיגי העולם בתקופתה כגון צ'רצ'יל, נהרו, וייצמן ובן גוריון. פרנסיס גונטר התגוררה בשנותיה האחרונות בירושלים ולאחר מותה ב- 1964 הורישה בצוואתה את מרבית עזבונה בישראל לאוניברסיטה העברית בירושלים. קרן לזכרה הוקמה באוניברסיטה על ידי מנהל עזבונה וידיד קרוב שלה, אלכסנדר רפאלי ז"ל.

הקרן על שם פרנסיס גונטר מיועדת החל מתשע"ז למלגות לסטודנטים לתארים מתקדמים במחלקה לגאוגרפיה עם העדפה להתמקדות בעיר ירושלים על פי החלטת האוניברסיטה העברית יחד עם משפחת רפאלי.

המלגה היא בהיקף של עד 100% ממלגת המחיה של האוניברסיטה העברית לשנה אחת.

הרצל (הרצי) הלוי היה סטודנט לקראת סיום לימודיו לתואר הראשון במחלקה לגאוגרפיה כאשר פרצה מלחמת ששת הימים.
הרצי גוייס לשרות מילואים במסגרת אחת מחטיבות הצנחנים במילואים והשתתף במערכה לשחרור ירושלים במהלכה נפל בקרב.
זמן קצר לאחר נפילתו של הרצל ("הרצי") הלוי, החליטה אלמנתו גב' יפה הלוי בסיוע המשפחה וידידיה להנציחו באמצעות מתן פרס על שמו.
הפרס מוענק מדי שנה בטקס הנערך סמוך ליום ירושלים במסגרת הסמינר המחלקתי של המחלקה לגאוגרפיה.

דב ניר נולד בשנת 1922 בכפר אוקוליצ'נו השוכן לרגלי הרי הטטרה, בצפון - מרכז סלובקיה. עלה ארצה בעליית הנוער בשנת 1939.
בשנת 1950 החל את לימודיו במחזור הראשון של תלמידי המחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית שזה עתה הוקמה, היה מראשוני הבוגרים וממקבלי תואר דוקטור במחלקה לגאוגרפיה שהפכו להיות המורים והחוקרים בה.
תחילת דרכו כמרצה במחלקה היתה בשנת 1960, בשנת 1970 קיבל תואר פרופסור ואף עמד בראש המחלקה זמן מה.
בשנים 1979-1977 כיהן כנשיא האגודה הגאוגרפית הישראלית. בשנת 1989 פרש לגמלאות והמשיך בהוראה עוד שנים אחדות.

מחקריו עסקו בגאומורפולוגיה של ארץ ישראל ובגאוגרפיה רגיונלית. מבין אזורי הארץ , הקדיש תשומת לב רבה לבקעת בית שאן, אותה חקר במהלך הדוקטורט שלו, בשנת 1959 ואליה חזר מאוחר יותר ב – 1989 בספר נוסף. דב הקדיש עבודה רבה לגאוגרפיה רגיונלית של אזורים וארצות שונות בעולם ועל כך מעידים ספריו בסדרת ספרי ה"נופים" שכתב על צרפת, ספרד,ישראל ויפן. דב השקיע הרבה מאד בקשר בין הגאוגרפיה והחינוך וכתב ספרי לימוד לבתי הספר, מהם שהפכו לנכסי צאן ברזל של הגאוגרפיה בישראל. בשל תרומתו זו הוענק לו בשנת 1995פרס ישראל לחקר הגאוגרפיה של ארץ ישראל.

בין ספרי המחקר שפרסם "גאומורפולוגיה של א"י ", "פאתי מדבר, האדם בסובב הצחיח למחצה", "האדם כגורם גאומורפולוגי, מבוא לגאומורפולוגיה אנושית" ,"שיטות מחקר בגאוגרפיה רגיונלית", ”Region as a Socio-Environmental System: An Introduction to a Systematic Regional Geography”.

ביום חמישי י"ג בחשון התשע"ב (10.11.2011) הלך לעולמו פרופ' אמריטוס דב ניר והוא קרוב לגיל 90 שנה. יהי זכרו ברוך.

משפחתו של פרופ' דב ניר ז"ל החליטה להנציח את זכרו על ידי מתן פרס שנתי בסך 1000$ לעבודת גמר מצטיינת לתואר שני. תלמידי המחלקה בכלל ותלמידיה לתארים מתקדמים בפרט היו קרובים מאוד ללבו של פרופ' ניר. משום כך השילוב בין טיפוח המצוינות האקדמית במחלקה לבין התמיכה בתלמידים מתקדמים משקף היטב את מורשתו.
 

שלושים שנות פעילותו המדעית של פרופ' שלום רייכמן ז"ל הן סיפורה של הגיאוגרפיה המודרנית.
בפועלו המדעי נכללו ארבעה תחומים: תחבורה, גיאוגרפיה היסטורית, תכנון ומדיניות, וגיאופוליטיקה וגבולות.
בעבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת ליברפול שלום רייכמן חקר את התפתחות התעופה באפריקה המערבית בגישה גיאוגרפית.
לאחר שובו ארצה הוא המשיך בחקר התעופה והרחיבו לחקר התחבורה היבשתית.
בין היתר הוא הוביל את סקר הרגלי הנסיעה הראשון בישראל.

בעבודותיו אודות התכנון והמדיניות הציבורית בישראל, הוא בחן את תכניות פיזור האוכלוסיה, שיקום שכונות, כמו-גם את התפתחותה המוסדית של מערכת התכנון וההתיישבות ביהודה ושומרון.
במחקריו הוא הניח את היסודות לגישה ההתנהגותית לניתוח תחבורה, עסק בניתוח מערכות התשתית הבאות לתת מענה לביקוש לתנועה, ובחן את התפתחותן של מערכות התשתית הללו. הצירוף של שני קווי מחקר אלו בא לידי ביטוי בשאלת היסוד ששאל בספרו משנת 1983 "התחבורה: עבדות או חירות?" (הספר נכתב בצרפתית, שפה שבה שלט ובה פרסם, לצד פרסומיו באנגלית ובעברית).

במחקריו ההיסטוריים בחן פרופסור רייכמן את תהליכי ההתיישבות בארץ ישראל בטרם "פרוץ המדינה" (כלשונו), וכן בשנותיה הראשונות. ספרו "ממאחז לארץ מושב" היה ונותר ספר יסוד המנתח את היווצרות מפת היישוב היהודי בארץ ישראל בטרם קום המדינה.

בשנים האחרונות לחייו, פרופ' רייכמן חקר את תהליכי היווצרותם ושינויים של גבולות, ובייחוד את השאלה מה הם תיפקודי הגבולות וכיצד הם משתנים. בין השאר התמקד בתיפקודי הגבולות של מדינות אירופה תחת האיחוד האירופי. כמו בכל תחומי מחקרו גם בחזית זו הוא הקדים ראוֹת, ובכלל זה בשאלת הגבול המזרחי הרצוי למדינת ישראל.

פרופ' רייכמן העמיד דורות של תלמידים. בין תלמידיו ניתן למנות את פרופ' יוסי כץ, ד"ר ארנון גולן, פרופ' עירית עמית-כהן ופרופ' ערן פייטלסון.

בנוסף לפעילותו המדעית, שלום רייכמן היה מעורב בשדה המעשה. הוא שימש בתפקיד המדען הראשי של משרד התחבורה, יועץ למינהל התכנון בעת הכנת תכנית המתאר הארצית לפיתוח בינוי וקליטת עליה (ת/מ/א 31) ויועץ לפרויקט שיקום שכונות. כמו-כן כיהן כסגן נשיא של האוניברסיטה הפתוחה פרופ' רייכמן הקים את האגודה הישראלית למחקר תחבורה ושימש כיו"ר הראשון שלה.

באוקטובר 1992 שלום רייכמן הלך לעולמו, והוא בן 57. עם פטירתו איבדה קהילת הגיאוגרפים בישראל והמחלקה לגיאוגרפיה את אחד החוקרים המקוריים ביותר שלה.

פרופ' עמירם גונן ז"ל 2018-1935

ערב יום הולדתו ה-83, בשמחת תורה (1.10.2018), נפטר פרופ' עמירם גונן, שהיה מאבות הגאוגרפיה העירונית הישראלית ומעמודי התווך של הדור השני של המחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים, בתחום העירוני-החברתי-הכלכלי-התכנוני.

תחום זה כלל בין היתר גם את פרופ' אריה שחר ז"ל ופרופ' שלום רייכמן ז"ל, שלושתם ילידי אותה שנה: 1935.

עמירם התמחה בגאוגרפיה עירונית חברתית, ובין היתר חקר במשך שנים את הפסיפס העירוני הפרברי של ערי ישראל, ובפרט את עיור המושבות, שיכוני העולים והוותיקים והתברגנות שכונות, תחום בו הדריך כמה מהבולטים שבתלמידיו. עולם ידע זה סוכם בספרו Between the City and Suburb: Urban and residential Patterns and Processes in Israel, שיצא לאור בשנת 1995. עמירם פעל רבות בתחומי המדיניות והתכנון, בין היתר כראש מכון ירושלים לחקר ישראל בשנים 1989-1986, כראש מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות בשנים 2006-1990 וכשותף בצוותי תכנון מגוונים, ובהם ישראל 2020 - תוכנית אב לישראל בשנות ה-2000.

עמירם התמחה בגאוגרפיה עירונית חברתית, ובין היתר חקר במשך שנים את הפסיפס העירוני הפרברי של ערי ישראל, ובפרט את עיור המושבות, שיכוני העולים והוותיקים והתברגנות שכונות, תחום בו הדריך כמה מהבולטים שבתלמידיו. עולם ידע זה סוכם בספרו Between the City and Suburb: Urban and residential Patterns and Processes in Israel, שיצא לאור בשנת 1995. עמירם פעל רבות בתחומי המדיניות והתכנון, בין היתר כראש מכון ירושלים לחקר ישראל בשנים 1989-1986, כראש מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות בשנים 2016-2000 וכשותף בצוותי תכנון מגוונים, ובהם ישראל 2020 - תוכנית אב לישראל בשנות ה-2000.

עמירם עסק רבות בהשתלבות האוכלוסייה הערבית/הפלסטינית והאוכלוסייה החרדית בחברה ובכלכלה הישראלית. לשתי הסוגיות היה מקום מרכזי בפעילותו של מכון פלורסהיימר, כאשר בראשונה שיתף פרופ' גונן פעולה עם מי שהיה קודם לכן תלמידו פרופ' ראסם חמאיסי. עמירם חקר את דפוסי השתלבותה של האוכלוסייה החרדית בניו יורק ובלונדון בשוק העבודה ("מהישיבה לעבודה, הניסיון האמריקני ולקחים לישראל", 2000; "בין לימוד תורה לפרנסה, חברת לומדים ומתפרנסים בלונדון", 2005). פעילותו לשילוב האוכלוסייה החרדית במערכת ההשכלה הגבוהה חרגה מתחום המחקר והוא היה פעיל בגיוס מלגות בתחום זה ובייעוץ לסטודנטים חרדים. סוגיית עתידה החברתי והתכנוני של ירושלים העסיקה גם היא מאוד את עמירם ובאה לידי ביטוי בשורת פרסומים שיצאו לאור במכון פלורסהיימר.

לא ניתן לסכם את פועלו ותרומותיו של עמירם בדיווח יבש על פריונו המחקרי. עמירם היה אדם בעל אופקים רחבים ביותר, סקרנות ויצירתיות אין קץ. כל מי שזכה לעבוד במחיצתו התוודע לדרך חשיבתו האסוציאטיבית, כאשר תוך כדי השיחה עולים רעיונות חדשים לחלוטין "מחוץ לקופסא", ובהם כאלה הנקלטים על ידי בני שיחו ומובילים אותם בהמשך לכיוונים שלאו דווקא תוכננו מראש. לא במקרה עסק עמירם בתחום החברתי – עמירם היה איש אוהב אדם, איש שיחה היודע "לקרוא" את אנשי שיחו ולכבדם. עמירם היה גם אדם שלא הלך בתלם של כללי המשחק האקדמיים המחושבים, אלא השקיע ביוזמות שאולי לא מסייעות לקריירה האקדמית, אך האימפקט האמיתי שלהם גדול בהרבה מזה של מאמר בכתב עת מדעי. אזכיר כאן את ספרו המרשים Israel Then and Now and In-Between (1997) וסדרה בת 10 כרכים שערך: Peoples of the World: Cultures and Custom. – אנציקלופדיה על הקבוצות האתניות בכל העולם, שיצאה לאור בניו יורק. עמירם עסק במגוון רחב של תחומים, בהם ייחודיים, כמו גאוגרפיה של קבורה, ובהם בלב העשייה התכנונית, כמו מדיניות פיזור האוכלוסייה והתכנון הארצי. אפילו על האירוע המכונן של ביטול ה-Spadina Expressway בטורונטו כתב נייר בשנת 1970.

עמירם היה דמות מובילה ומיוחדת בתחום הגאוגרפיה והלימודים העירוניים בישראל במשך קרוב לשישים שנה. הוא יחסר לנו מאוד כחוקר פורה ושופע רעיונות וכאדם.

כתב: פרופ' ערן רזין

יהושע בן אריה, גאוגרף חוקר תולדות ירושלים והארץ, ראה את עצמו "בן הארץ הזאת" כפי שקרא לספרו האחרון. 

יהושע היה חוקר מובהק של ארץ ישראל, מורה מסור לתלמידיו הרבים, מנהיג אקדמי באוניברסיטה העברית, ופעיל במעשה הציבורי. חתן פרס ישראל לשנת 1999 בתחום הגאוגרפיה וידע ארץ ישראל.

משפחתו של יהושע בן-אריה החליטה להנציח את זכרו על ידי הקמת קרן מחקרית על שמו, אשר תעניק, מידי שנה, מלגה בסך 5,000 ש"ח לטובת תלמיד/ה מתואר הבוגר שיכתבו עבודה בנושא ירושלים.

השילוב של תמיכה בדור צעיר של חוקרי/ות ירושלים ועידוד מצוינות אקדמית במחלקה משקף היטב את מורשתו.

אורה עצבה ז"ל (2021-1941) היתה מורה לגיאוגרפיה, מחנכת ומורת דרך, בוגרת המחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית שראתה במקצוע הוראת הגיאוגרפיה שליחות להקנות לתלמידיה ערכים לאהבת הארץ והאדם.

במשך חמישים שנה חינכה ולימדה אורה דורות של תלמידים וסטודנטים במוסדות לימוד שונים בעיר ירושלים. את עבודת המאסטר שלה לתואר השני כתבה על העיר לוד.
לימים כתבה את הספר המקיף ביותר על הגיאוגרפיה ההיסטורית של לוד והתפתחותה מראשית ימיה, שיצא לאור בשנת 1977.

קרן אורה עצבה ליוזמות חינוכית, ממשיכה את דרכה ומעניקה מלגה ל - 2 סטודנטים.ות לתואר בוגר משנים ב' ו ג' + תואר מוסמך מהמחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית. המלגה מוענקת לסטודנטים שרואים בעצמם "מורים לחיים" ובמקצוע הגאוגרפיה שליחות ומשמעות. גובה המלגה כ-7,000 ₪ לסטודנט.

סטודנט יוכל לקבל את המלגה פעם אחת בלבד במהלך לימודיו.

קישור לקרן אורה עצבה https://www.ora-atzaba.co.il/

הפרס יוענק במסגרת מפגש הבוגרים השנתי של המחלקה לגאוגרפיה.

המחלקה לגאוגרפיה מעניקה מידי שנה פרסי הצטיינות לתלמידי החטיבה בגאואינפורמטיקה.

הפרס יוענק מידי שנה במסגרת מפגש הבוגרים השנתי של המחלקה לגאוגרפיה.