אטלס ישראל (בשמו המלא: אטלס ישראל: מכלול מפות של ארץ-ישראל ומדינת ישראל) הוא אטלס לאומי של ארץ ישראל ומדינת ישראל בשפה העברית בנושאי כרטוגרפיה, טבע, היסטוריה, אוכלוסייה, כלכלה, תרבות ועוד, שהופק כמפעל גדול של מחלקת המדידות (לימים "המרכז למיפוי ישראל") בראשות יוסף אלסטר בשיתוף מוסד ביאליק בראשות משה גרדון, ויצא לאור לראשונה בעשרה קונטרסים מאוקטובר 1956 ועד יוני 1964 (תשט"ז–תשכ"ד).
תפקידו של האטלס היה לכנס בקובץ של מפות את כל הנתונים היסודיים של טבע הארץ, ושל התפתחות האוכלוסייה, הכלכלה והתרבות. כל מפה באטלס הציגה פן אחר של הענפים האלה, ועל ידי השוואת המפות אפשר היה לעמוד על השפעות הגומלין שבין הענפים, ועל טיב הנוף בכללו. זו גם הדרך להגיע להבנה מלאה ועמוקה של הגאוגרפיה של ארץ ישראל.
האטלס הודפס על גיליונות גדולים של 70x50 ס"מ. מאה ואחד גיליונות חובקים כחמש מאות מפות ודברי הסבר. תהליך ההוצאה לאור, שתוכנן להימשך כשלוש–ארבע שנים, ארך בפועל^[1] יותר מ-7.5 שנים, מאוקטובר 1956 ועד יוני 1964, שבמהלכן הופצו הגיליונות למנויים מדי מספר חודשים^[2]. המנויים קיבלו אוגדן קשיח לכריכה עצמית של הגיליונות. הכרך השלם, מידותיו גדולות במיוחד - 5x40x50 ס"מ ומשקלו 7.5 ק"ג.